הערכה עצמית נמוכה

דימוי עצמי נמוך כמוהו כזכוכית מגדלת, המעצימה כל פגם או שגיאה קטנה לכדי סמל ענקי המסמל את כשלונו האישי של אותו אדם. הערכה עצמית לא בריאה היא גם בד"כ המקור ליכולתם של אירועים שליליים לגרום למצב רוח דיכאוני.

יוסי, סטודנט למחשבים, נתקף בחרדה כשהוא לומד בכיתה. חששו הגדול של יוסי מתבטא ברעיון: "אם המרצה ישאל שאלה ויבקש ממני להשיב עליה, אני בטוח שאטעה". יוסי מוטרד לכאורה מטעות ופוחד לטעות, כי עבורו זוהי התחושה שאופפת אותו באותם רגעים. אולם בשורש העניין מה שגורם לו לחרדה זו היא הערכה עצמית נמוכה.

עבור יוסי אין גרוע מאשר ביטוי זילזול לעברו, שהינו סימן לכך, שכהרף עין כולם יסכימו עם ביטויי הזילזול הללו וכך ישאר הדבר לתמיד. לתפישתו, במצב זה יתנוסס מעל ראשו דגל גדול ועליו המילה 'פגום', אשר ילווה אותו באופן קבוע. לכן, חש יוסי שהוא מוכרח לדאוג לכך שהוא יוערך תמיד על ידי הסובבים אותו, שכן ללא הערכת הסביבה הוא נותר חסר כל ערך בעיני עצמו. היות ואין ליוסי הערכה עצמית משל עצמו, הוא תלוי לגמרי בהערכת הסביבה.

עבורו מירוץ הרסני זה אחר קבלת הערכה מתמדת מהסביבה הוא מירוץ הגיוני מאוד, אף שלמתבונן מהצד הוא נראה מעוות ולא מציאותי. כל אדם זקוק להערכה וכך גם יוסי. אלא שיוסי נסמך רק על הערכת הסביבה, כמי שנעזר בקביים על מנת ללכת. הדבר עצוב שבעתיים כאשר ידוע שלמעשה ליוסי שתי רגליים בריאות משל עצמו ושהוא בוחר בקביים רק בגלל שאינו יודע להשען על עצמו ועל רגליו שלו.

אך, האם הערכת הסביבה אכן מסייעת בבניית הערכה עצמית?

  • עשייה והצלחה אינם גורמים לתחושת ערך עצמי. הישגים גורמים לתחושת סיפוק אך לא לתחושת ערך פנימי. כשהערכה עצמית מתבססת על הישגים אתה מתרשם בעצם מחזיונות תעתועים חיצוניים ולא מעצם העניין.
  • הערכה עצמית אמיתית לא יכולה להתבסס על כישרון ומראה חיצוני (והדוגמאות לכך למשל: מייק ברנט, מרלין מונרו ועוד). כך גם דעה חיובית של אחרים עליך, ידידות, אהבה והיכולת ליצור יחס אישי קרוב - לא יכולים לתרום מאום לתחושת הערך העצמי. רוב המדוכאים הם אנשים אהובים מאוד אך הדבר לא משפר את מצבם.

אם כך, איך בכל זאת רוכשים תחושת ערך עצמי? שאלת יסוד שיש לשאול תדיר היא – האם אתה באמת צודק בהתעקשות שלך על כך שאינך שווה כלום? מחקר שביצעו ד"ר אהרון בק ודוד בראף הוכיח שה'הוכחות' שאדם מדוכא מציג לעצמי כדי לתָקֶף את חוסר הערך שלו, הם כמעט תמיד חסרות הגיון ולא מציאותיות. מה שגורם לאדם לעוות את חשיבתו מפורט בעשרת עיוותי החשיבה הנפוצים ואתה מוזמן לקרוא בהם.

על מנת לשנות את רגשותיך והתנהגותך, עליך לשנות את חשיבתך. השינוי מושג על ידי טיפול שיטתי, בשימוש בטכניקות פשוטות שתבוצענה על ידך בהנחיית המטפל. קריאה והבנה בלבד אינם מספיקים. יהיה עליך לפעול ולתרגל. הפעולות והתרגילים מורכבים משלוש טכניקות עיקריות: מענה שלך לביקורת העצמית שלך, משוב מחשבתי (רישום של המחשבות השליליות המצטברות בכל יום), והתמודדות ואי שקיעה בדכדוך. כל הטכניקות מבוצעות בסיועם של טפסים מסוימים פשוטים למילוי, הבנויים לצורך כך.

על מנת לבסס ערך עצמי חיובי ואיתן, עלינו ללמוד כיצד לזהות את משפטי הביקורת העצמית ההרסניים שאנו אומרים לעצמנו. עימם אנו למדים מהי טעות החשיבה המסויימת שהובילה למשפט הביקורת ואז אנו למדים כיצד להפריך באופן הגיוני את אותה טעות חשיבתית. לאחר רכישת מיומנות זו, מגיעים די מהר למצב בו אין עוד צורך לציין לעצמנו מהי טעות החשיבה ואנו עוברים מייד מזיהוי העיוות להפרכתו.

זכור - כשם שתחושות של שמחה ועליצות לא מוכיחות שאתה אדם מוצלח במיוחד, כך גם תחושות של עצב והססנות לא מוכיחות שאתה חסר ערך. לכן, התגלית המשמחת ביחס לערך עצמי היא, שלא ממש צריך לבנות ולפתח אותו. הערכה עצמית קיימת בך באורח טבעי כמו כישורים אחרים שאיתם אתה נולד. על מנת לתת ביטוי להערכה העצמית עליך לעשות דבר אחד בלבד – להשתיק את הביקורת הפנימית המכרסמת בהערכה העצמית. איך עושים זאת?

  • עליך להכיר היטב את עשרת עיוותי החשיבה הנפוצים.
  • עליך לצוד את המחשבות האוטומטיות ולא לאפשר להן שוטטות חופשית בראשך.
  • עליך ללמוד כיצד להחליף מחשבות שליליות וביקורתיות, במחשבות מציאותיות וענייניות.

תירגול שלושת אלה יביא לשיפור הרגשה ניכר, לחיזוק תחושת הערך העצמי ולהתפוגגות הדכדוך.

לבסוף, קיימת הסוגיה - כיצד על המטפל הפסיכולוגי להתייחס למטופל המציג את עצמו כחסר ערך עצמי? בעבר ובמשך שנים ארוכות, היה מקובל בעולם הטיפול הנפשי, שדבריו של המטופל על עצמו הם בחזקת קודש קודשים. מאחר וכך, מטפלים רבים לא חשבו כלל שראוי לבדוק את אמיתותו ואת מידת המציאותיות של המידע שמוסר המטופל וכך גם כאשר הוא הפגין הערכה עצמית שלילית.

מאחורי גישה זו עומדת אמונה בסיסית של המחזיקים בה, לפיה טבעו של האדם הינו בעייתי מיסודו. לנושא זה לא רק השלכות פילוסופיות אלא מעשיות על החיים. אף כי לא כל המטפלים הסכימו עם גישה זו, הייתה הגישה השלטת שיש לקבל את דעתו של המטופל מבלי לבודקה, מבלי לנסות להכחישה ומבלי "להכנס לויכוחים".

בניגוד לגישה מיושנת ומסורתית זו, חשוב להבין שלאופן שבו המטפל מתייחס לתפיסתו של המטופל את עצמו כחסר ערך, יש חשיבות מכרעת ביכולתו של המטופל להירפא. זאת מאחר והרגשתו של המטופל כתוצאה מתפיסתו כחסר ערך, היא שורש הדיכאון שלו. לי אישית יש אמונה גדולה באדם ובשאר הרוח שלו ואין לי כל ספק בכך שיש לבני האדם סיבות נפלאות לאהוב ולהעריך את עצמם. לכן אני בדעה שבטיפול לא רק מותר אלא שחובה לבחון את תפיסותיו, מחשבותיו ואמונותיו של האדם ולא לקבלן אוטומטית כנכונות, רק כי כך חושב המטופל.

נייד 054-4674408 | פקס 09-7401591     דוא"ל gordon.noam@gmail.com